בית המשפט לענייני משפחה קבע- הילדים יקבלו טיפולים גם ללא הסכמת האב
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן:"החוק") קובע בס' 14 כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים.
ס' 15 לחוק קובע שהאפוטרופסות כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין ובין היתר לענייני בריאותו.
ס' 18 לחוק קובע שבכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה.
ואכן, המצב האידיאלי הוא ששני ההורים מסכימים ודואגים לצורכי הקטין. אך מה קורה כאשר אחד ההורים סבור שהילד זקוק לטיפול רפואי כלשהו וההורה השני מתנגד?
במקרה כזה יכול כל אחד מההורים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה אשר יצטרך להכריע כשהשיקול המוביל והעיקרי של בית המשפט יהיה טובת הילד.
לאחרונה ייצגנו אם בתיק בו הילדים היו זקוקים לטיפולים רגשיים, ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת.
כל גורמי המקצוע ובהם מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ועובדת סוציאלית הצביעו על הצורך בטיפול ועל המענה הדחוף הנדרש בטיפול אך האב סירב לחתום על המסמכים הנדרשים בקופת החולים לצורך תחילת הטיפול.
האב הכיר בכך שהילדים זקוקים לטיפול זה ולא התנגד לצורך אלא הציב תנאים להסכמתו.
האב דרש בין היתר שקודם לבחינת הצורך בטיפולים יהיה דיון בזמני השהות שלו עם ילדיו וכן יידונו מחלוקות בענייני רכוש שבין ההורים.
במהלך הדיון הובא בפני ביהמ"ש כי האב לא מקיים תקופה ארוכה את זמני השהות עם ילדיו וכן כי הסירוב הוא לטיפולים שהקטינים כבר קיבלו בעבר בהסכמתו.
כבוד השופטת שירלי שי מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה לא קיבלה את טענותיו של האב וקבעה כי טובת הקטינים קודמת לכל וכי בחירתו של האב להתנות את מתן הטיפולים הינה מטעמים זרים שאינם קשורים לקטינים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טובתם.
השופטת נתנה צו ליתן טיפול לקטינים בהתאם להמלצות אנשי המקצוע בהקדם ללא צורך בחתימת מי מן ההורים וחייבה את האב בהוצאות.
מכאן שהסכמת ההורים היא נדרשת אך לא הכרחית במקרה וזה מתנגש עם טובת הקטין.
עו"ד איה כפיר
שבתאי את כפיר – משרד עורכי דין