בגיר אבל עדיין ילד – על מזונות בגירים

הורים משמורנים רבים נקלעים לסיטואציה שילדיהם הגיעו לגיל 18 וההורה שאינו משמורן אינו מוכן להשתתף בהוצאות הילד הבגיר.

המחלוקות סביב נושא זה בבית המשפט הינם הן לגבי היקף החיוב והן לגבי זהות התובע, כלומר מי יכול לתבוע הוצאות אלה.

מקור החיוב למזונות הוא החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (חוק המזונות).

ס' 3 לחוק מתייחס למזונות קטינים ולגבי ילדים בגירים קיים בחוק הסדר 

בס' 4-5 -

ס' 4. אדם חייב במזונות שאר בני-משפחתו, והם –

(1) .....(2) ילדיו הבגירים ובני-זוגם;......" 

ומתי תקום החובה לספק את המזונות?

ס' 5. אין אדם חייב לספק מזונות לבן-משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

(1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן-זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו;

(2) אותו בן-משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;

(3) אותו בן-משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעזבון, ואינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4.

הפסיקה קבעה שקיימת חזקה שילדים לאחר גיל 18 זקוקים ל-1/3 ממזונות קטינים וזאת עד סיום כיתות יג-יד ובתקופת השירות הצבאי הסדיר. חזקה זו ניתנת סתירה אם תנאי ס' 5 לחוק לא מתקיימים.

מי רשאי לתבוע? לכאורה בגלל שהילד כבר בגיר הוא צריך להגיש בעצמו תביעה כנגד ההורה שאינו משמורן וזו אכן הייתה הדרישה בעבר.

דרישה זו יצרה בעיות רבות ומתחים רבים שכן יש קושי בכך שילד מגיש תביעה נגד אביו או אמו מצד אחד ומצד שני אין כל סיבה שרק הורה אחד יישא בנטל ההוצאות.

כיום על פי הפסיקה (הלכת סוניס) הורה משמורן יכול לתבוע בעצמו מזונות עבור הילד הבגיר גם ללא יפוי כח או הסכמה של הילד מכח דיני ההשבה ובכך הושגה החלטה צודקת והוגנת.

 עו"ד איה כפיר - משרד עורכי דין שבתאי את כפיר